וַיּוֹצִ֣א אֶת־בֶּן־הַמֶּ֗לֶךְ וַיִּתֵּ֤ן עָלָיו֙ אֶת־הַנֵּ֙זֶר֙ וְאֶת־הָ֣עֵד֔וּת וַיַּמְלִ֥כוּ אֹת֖וֹ וַיִּמְשָׁחֻ֑הוּ וַיַּכּוּ־כָ֔ף וַיֹּאמְר֖וּ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ס)
אגרא דכלה
והנחתם באהל מועד לפני העדו"ת (במדבר יז יט). עדו"ת מלא ו'. וכן אחר כך השב את מטה אהרן לפני העדו"ת (במדבר יז כה). הנה אמרו רז"ל במדרש (במ"ר פי"ח כ"ג) שאותו המטה היה ביד כל מלך ומלך עד החורבן. ומאין שפטו זה. נ"ל מפסוק לפני העדו"ת, היינו שהמטה יהיה מונח באהל מועד רק לפני העדו"ת, עדו"ת בגימטריא ת"פ, שאז נבנה בית המקדש ת"פ שנה ליציאת מצרים, ואחר כך יהיה ביד דוד. גם עדו"ת רמז למלכי בית דוד, נאמר בהם (מלכים ב' יא יב) ויתן עליו את הנזר זאת העדו"ת, שנאמר זה ביואש המלך שבא אחר כך להקטיר קטורת:
אגרא דכלה
ויאמר אברם אל מלך "סדום (בראשית יד כב). "אליו הוה ליה למימר, וידענו דאל מלך סדום משיב. אך לפי אשר כתבנו דהשתדלות אברהם היה בעיקר להוציא הנפשות, ובפרט נפש דוד המלך וזה קאמר בפירוש אל מלך סדם, לרמז עבור המלך התקוע בסדם. ותיבת א"ל יתפרש בעבו"ר, כמו אל הלקח ארון וכו' (שמואל א' ד כא). ועיין בזהר הק' (ח"א קע"ג ע"א) דמלכות דוד נשתכלל מעמון ומואב, שהן ב' קליפות "פער "ומלכם (בחסרון הווין, כי הווין הם אות אמת בסוד ואתה מחיה את כולם (נחמיה ט ו), והבן). ולזה תמצא ויאמ"ר אבר"ם א"ל מל"ך סד"ם הרימות"י יד"י, ס"ת בגימטריא פע"ר. אבר"ם א"ל מל"ך סד"ם, ס"ת מלכ"ם. דא הוא סהדותא לזרעא דדוד, כמ"ש (מלכים ב' יא יב) את הנזר ואת העדו"ת, שאפילו תינוק בן יומו הולמתו כנודע מרז"ל (ע"ז מ"ד ע"א), ועיין בזוהר הק' הנ"ל ותבין: